נחל שיח נקרא על שם המטיילים הרבים הפוקדים אותו: ואדי סיאח(נחל המטיילי) בערבית, נחל שיח (מלשון לשוח = לטייל) בעברית. תחילת המסלול ברחוב לוטוס סמוך לבית הספר הרצל. נרד ימינה לצד הסימון השחור אל שביל אספלט וממנו בגרם המדרגות – אל תוך הנחל. בחלקו העליון של הנחל נוכל להבחין במחשופי סלע קירטון וציר. במפנה הצפוני של הנחל )הגדה הדרומית( נוכל להבחין בעצי לבנה ובמפנה הדרומי (הגדה הצפונית) החשוף לשמש, נמצא שיחים רבים של רתמה קוצנית האופיינית בעיקר לכרמל. בחורף נמצא כאן פרחים כגון כלנית, רקפת, עירית וסחלב. המשך השביל עובר בתוך החורש. כאן נוכל להבחין בסבכי מטפסים כמו קיסוסית החורש ואספרג ובצמחי תבלין ריחניים כמו המרווה המשולשת והצתרה. אחרי כ600- מטרים נבחין בסעיף הדרומי של נחל שיח. בנקודת המפגש אפשר לראות שרידיו של כבשן סיד ישן כבשן סיד הוא בור חפור באדמה ומדופן באבנים, שבו שרפו אבני גיר כדי להופכן לסיד. בסיד טייחו בורות מים כדי למנוע חלחול. כאשר הכבשן פעל, עמד מעל לבור מבנה דמוי כיפה מאבן ובתוכו הניחו את אבני הגיר המיועדות לשרפה. בחלל הבור הסיקו את חומר הבעירה, שאותו החדירו דרך פתח מיוחד. הבעירה בכבשני סיד נמשכה שלושה-שישה ימים, בהתאם לגודל הכבשן. כאשר הכיפה החלה להאדים, היה זה אות כי הגיעה השעה להפסיק את הספקת חומר הבעירה. אז סתמו את פתח ההסקה והמתינו כמה ימים להתקררות הכבשן, פירקו את הקירות והוציאו את התוצר – ”סיד שרוף“. נמשיך עוד כ200- מטרים במורד הנחל עד שנגיע לבוסתן קטן של עצי רימון ותאנה ולמעיין יפהפה בגדה השמאלית, הנחבא בתוך שדרת ברושים. מימיו של המעיין נאגרים בבריכה. למעיין שמות רבים: בעבר נקרא ”מעיין אליהו“, והוא ידוע גם בשם ”עין פראג‘“ שמשמעותו – מעין הישועה. על פי המסורת, ממימי מעיין זה שתה אליהו הנביא, וכל השותה ממימיו זוכה לרפואה שלמה. באופן לא מפתיע, המעיין הפך בשנים האחרונות ליעד עלייה לרגל של חסידי חב“ד. זהירות: למרות האמונות שנתלו במעיין, אין לשתות ממימיו )וגם לא ממי המעיינות האחרים בנחל(. מולו, בגדה הצפונית, נבחין ב“מערת קומתיים“ אשר שימשה את הנזירים שהתיישבו בכרמל להתבודדות. זוהי מערה טבעית שהורחבה באמצעות חציבה, ופִ תחה סגור בדלת. היא ידועה גם בשם ”מערת הסוסים“, כי בקומה הראשונה שלה יש אבוסים. בתקופה הצלבנית נבנו במקום מנזר וכנסייה שאת שרידיהם אפשר לראות עד היום. מעבר לכנסייה עומד מבנה מודרני של קפלה. הגדר הסמוכה מקיפה את מבנה הכנסייה של הכרמליטים. נעלה במדרגות שמשמאל ונתבונן בכנסייה ממעל. הכנסייה בנויה מאבן הקִ ירטון הלבנה המקומית, ואילו פתחיה עשויים מאבני כורכר שהובאו ממישור החוף. במערה חיו נזירים כבר בתקופה הביזנטית, אבל לשיאה הגיעה בימי הצלבנים, אז התבודדו בה נזירים קתולים וכרמליטים. נחל שיח הפך יעד מבוקש לנזירים בשל האמונה שלפיה חי אליהו הנביא בסביבותיו. הכנסייה שבמקום נבנתה במאה ה.13- על פי אחת הגרסאות, ב,1238- בטרם נפלה ממלכת הצלבנים, עזבו הכרמליטים את ארץ הקודש בעקבות טבח שערכו המוסלמים בנזירים. זכר לטבח נותר בשמו של הנחל – עמק הקדושים המעונים. וכך מתאר את האירועים לורנס אוליפנט, בספרו ”חיפה – כתבות מארץ ישראל, 1882-1885” )עמ‘ 22(: ”אולם הגיע יום אשר בו הּושם קץ נמהר לבדידותם השלווה )של הנזירים(. בשנת 1238 פשטו עליהם לפתע צבאות המוסלמים, שחטו את כולם ולא הותירו אף אחד לספר את הסיפור הנורא. מסתבר שאין עדויות בכתב על המִ ספר האמיתי של קורבנות אותה התקפה, אך אין ספק כי היו רבים מאוד“. נמשיך לרדת בשביל וניפגש בבריכה המתמלאת במים הנובעים מצינור. זהו ”עין שיח‘“ – מעיין שכבה שסיפק מים לשכונות המגורים של מרכז הכרמל בשנות השלושים של המאה ה- .20 מעלינו מדרון מנוקד בכתמי צהוב ואדום. אלו הם חלבלובי השיח, צמח נדיר המצוי בארץ רק בכרמל המערבי. עוד כמה צעדים בשביל, ולפנינו גרם מדרגות ארוך )300 מדרגות( המובילות אל הכפר כבאביר. נגיע אל בוסתן הבנוי גדרות אבן וערוגות בטון שביניהן תעלות פתוחות הנשפכות אל בריכות קטנות זהו בוסתן עזיז כיאט, בן למשפחה ערבית נוצרית, מעשירי חיפה בתקופת המנדט. הוא נבנה כמקום נופש. היו כאן מועדון, בית קפה ושלוש בריכות שחייה. בני המשפחה ואורחיהם ירדו מכבאביר אל הבוסתן במדרגות שראינו. עיריית חיפה וקק“ל סיימו לאחרונה תוכנית שיקום ופיתוח של הנחל.
