המסלול מתחיל לצד מבנה חיל הים מול כנסייה ומנזר הכרמליטים, בינות לחרוב, אלת מסטיק וצמחי חורש טבעיים.
כמה נתיבים מובילים אל מבנה קטן בעל כיפה – זוהי קפלת המשפחה הקדושה שנבנתה במקור כטחנת רוח.
צמוד לקפלה ומעליה כמה מרפסות תצפית שמהן נשקף נוף נפלא לכיוון הים ושכונותיה של חיפה. זה המקום הטוב ביותר להבנת הפסוק: "וככרמל בים יבוא" (ירמיהו מ"ו 18) – הקודקוד הצפון – מערבי של הר הכרמל המשתפל וחודר אל הים, פריצתו מערבה היא הבולטת ביותר בקו החוף של ישראל, ורק רצועה צרה מפרידה בינו ובין הים. בתצפית נשקף מראה הים התיכון משלושה עברים – ממערב, מצפון וממזרח. אפשר לראות את שכונת בת גלים ואת מבנה בית הספר לרפואה, חוף הגלשנים, חוף שקמונה, המכון לחקר ימים ואגמים, תל שקמונה, שכונות שפרינצק, שער העלייה ונווה דוד. מן הקפלה יורד שביל תחום באבנים. השביל מתפתל במורד ההר ובדרכו למערת אליהו עובר גם לצד בור מים עתיק. במערה זו התגורר לפי המסורת אליהו הנביא בעת שברח מזעם אחאב מלך ישראל. המערה מקודשת לכל הדתות והעדות – גם היום מבקרים בה יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, והיא סמל לדו-קיום. המערה קדושה לנוצרים גם משום שבה הסתתרו ישו ומשפחתו כשברחו מפני הורדוס. בימי שלטון המנדט היה המקום רכושו של הוואקף המוסלמי, וואקף אל כדר (הירוק). עם שחרור הארץ עברה המערה לידיים יהודיות ורשות המקומות הקדושים מטפלת בה. מעט מאוד הם המקורות ההיסטוריים המזהים את המקום כמערת אליהו הנביא, והזיהוי מתבסס על מסורת עתיקה מאוד שראתה בו את נביא הזעם, שאהב להתבודד במדבריות ובהרים ולהתגורר במערות. המסורת המקובלת ביותר היא שאליהו התגורר במערה השוכנת למרגלות הכרמל ליד חוף ימה של חיפה. מסורת זו נזכרת כבר אצל הנוסע ר' בנימין מטודלה וחוזרת ונשנית אצל נוסעים ועולי רגל רבים. ממקורות שונים אפשר ללמוד כי כבר בעבר היה במקום זה בית כנסת. כמו לכל מקום קדוש התייחסו למערה ביראת כבוד. אנשים עלו למערה בהתרוממות הנפש לתפילה ולהתייחדות. הבאים למערה אמרו מזמורי תהילים, הדליקו נרות וקיימו נדרים. לפי אחת העדויות היו שנהגו לטבול בים לפני העלייה למערה. למערה ייחסו סגולות מיוחדות לריפוי חולים וחולי רוח במיוחד. אלה הובאו למערה ממקומות שונים, ואפילו מהארצות השכנות. כסגולה לריפוי חולים נהגו גם לחקוק את השם על קירות המערה. סגולה נוספת יש למערת אליהו (בדומה למערת הלל ושמאי במירון) שהיא מטהרת את עצמה מביקורי טמאים באמצעות התזת מים טהורים. למערה נהגו לעלות בכל עת, ביום ובלילה, גם בשבתות ובחגים. אנשים רבים התאספו במערה ובחדרים שבסביבתה. מלבד העליות הרגילות למערה היו שני תאריכים שבהם הייתה עלייה המונית מיוחדת: יום ראשון אחרי שבת נחמו המוקדשת במסורת העם לאליהו הנביא מבשר הגאולה, ול"ג בעומר. בליל ל"ג בעומר היו רגילים לנסוע למירון וביום נסעו למערת אליהו. העליות למערה נפסקו עקב השתלטות "הבעלים" על המערה. ממערת אליהו נצא לחוף הים. לשם כך יש לחצות את הכביש אל מחלף אלנבי וממנו לרדת במדרגות לחוף הגולשים. זהו החוף היחיד בארץ שפונה צפונה. הרוחות המערביות מקבילות לקו החוף, וראש הכרמל היורד אל הים מחזק את הרוחות. זה לא רק חוף הגולשים המקומי – באים אליו גולשים מקצועיים וחובבים מכל הארץ. צפונית למסלולנו נמצאת טיילת בת גלים שהוקמה בשנות העשרים של המאה שעברה כ"שכונת גנים" מחוץ לעיר. בתיה המקוריים היו בני קומה אחת. יש בה עדיין לא מעט בתים משנות ה- 20 ומשנות ה- ,30 חלקם בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), שמבליחים ביופיים בינות לבנייני השיכונים. גם הבתים הישנים שלאורך הטיילת עומדים נטושים. להרוס אותם אסור (אלו בתים המיועדים לשימור), ולשקם לא כדאי, אז בעליהם אטמו אותם בבלוקים כדי לחסוך את הארנונה. בתחילת הטיילת מומלץ ללקק גלידה תל-חנן, שהיא ללא ספק הגלידה הטובה בארץ.
